פסק-דין בתיק ת"א 168714-09

1. תיק זה התנהל ונשמע בפני כבוד השופט צבי כספי, ועל פי החלטתו מיום 28/04/11, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

בדיון ביום 16/07/12, נקבע בהחלטת כבוד השופטת ריבה ניב, כי הצדדים מסכימים שאין מניעה למתן פסק דין על ידי מותב אחר.

בהחלטה מיום 04/09/12, קבעה כבוד סגנית הנשיאה השופטת גרוסמן, כי הואיל והשופט כספי פרש מכס השיפוט, התיק יועבר לטיפולי, בהתאם להוראות תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

בהחלטתי מיום 24/09/12, נקבע כי בהעדר הודעה אחרת מטעם הצדדים בתוך 30 יום,  יינתן פסק דין בתיק, בהתאם להוראות תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

הצדדים לא הודיעו כל הודעה בעניין מתן פסק דין על ידי מותב אחר, ועל כן, ניתן פסק הדין בתיק זה על יסוד המסמכים המצויים בתיק.

טענות הצדדים

2. התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעים, כאשר לטענתם הנתבע 1 הפר את התחייבותו לשלם לתובעת 1 סכומי כסף על פי הסכם.

התובעת 1 (להלן: "החברה הישראלית") עסקה בפתוח תוכנה בתחום הטלפוניה הסלולארית.

התובעת 2 היא בעלת המניות של החברה הישראלית.

התובע 3 (להלן: "התובע") באמצעות התובעת 2, הינו בעל השליטה בחברה הישראלית.

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו מהנדס תוכנה ואיש עסקים המחזיק ב 80% מהון המניות של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת")

3. לטענת התובעים כל ההשקעות בחברה הישראלית, נעשו באמצעות התובעת 2, מכספו של התובע.

לדברי התובעים, לקראת סוף שנת 2003 הגיע סך השקעותיו של התובע בחברה הישראלית, הן ישירות והן ברכישת חלקם של בעלי המניות האחרים, לסך של 5,300,000 $.

עוד טוענים התובעים כי ביום 21.1.04 נחתם הסכם שבכותרתו Restructuring and Purchase Agreement, הסכם מבנה מחדש (להלן: "הסכם הרכש") בין שלושת התובעים מצד אחד (שכונו בהסכם "המשקיעים") לבין הנתבע וחורחה פניאבסקי (שכונו בהסכם " המנהלים ויזמים") (להלן: "המנהלים") מצד שני, לבין Mobile Tornado International Limited  (שכונתה בהסכם "הרוכשת") ( להלן: "הרוכשת") מצד שלישי.

על פי הסכם הרכש מכרה החברה הישראלית לרוכשת את כל רכושה והקניין הרוחני שלה, והרוכשת התחייבה לשלם לחברה הישראלית 15% מתקבולי המכירות שתבצע הרוכשת בעתיד, עד לתקרה של 5,300,000$.

התובעים טענו כי הסכם הרכש העמיד את התובע בפני סיכון לגבי אפשרות החזרת השקעותיו בעתיד, לעומת זאת, המנהלים לטענתם נהנו מכל העולמות, שכן הם קיבלו מהחברה הישראלית, שכר וגמול מלא עבור פעילותם בעבר, ובנוסף מכרו את מניותיהם בחברה הישראלית לתובעת 2, ועמדו להתקבל לעבודה בשכר אצל הרוכשת.

לפיכך, לטענת התובעים, בכדי למתן את אי שוויון זה בין התובע למנהלים נכרת כחלק מעסקת הרכש Pooling Agreement  (להלן: "הסכם השיתוף") בין שלושת התובעים מצד אחד לבין המנהלים מצד שני. (נספח 2 לכתב התביעה).

התובעים טוענים, כי על פי סעיפים 2.2 ו 2.3 להסכם השיתוף, התחייבו המנהלים כי אם ימכרו מניות שיוקצו להם בחברה הרוכשת, ילוו לחברה הישראלית 50% מסכום התמורה נטו שיקבלו בגין המכירה.

עוד הותנה בהסכם, כי ההלוואה תוחזר אך ורק מתוך תשלומי הרכש שתקבל החברה הישראלית העולים על תקרה של 5,300,000$.